גזר דין בתיק תת"ע 32403-08

הנאשם הורשע לאחר ניהול הוכחות בעבירה של נהיגה בשכרות ברחובה של עיר בתל אביב בשעת לילה מאוחרת ולמעשה בכביש מספר 20.

לצד העבירה של נהיגה בשכרות קבע המחוקק כידוע פסילת מינימום של רשיון הנהיגה לתקופה של שנתיים ימים וזאת לצד רכיבי ענישה מקובלים אחרים בבתי המשפט.

לא בכדי קבע המחוקק עונש שכזה אשר הסנגור הגדיר אותו היום כ"דרקוני", כך לטעמו של הסניגור, אך מנגד סבר הסניגור והביע את עמדתו כי בהחלט  ראוי עונש חמור למי אשר מוכח כנדרש שנהג בשכרות וזאת לנוכח חומרת העבירה .

לא בכדי נאמר, שהרי נהג אשר נוהג בהיותו שיכור, קיים פוטנציאל רב כי יגרום לתאונת דרכים והדברים הם ברורים.

מבית המשפט נדרש לצאת מסר  מתאים ביחס לביצוע עבירה חמורה שכזו.

יש לדעת כי נהיגה בשכרות היא נהיגה בשכרות וכאשר רמת האלכוהול שנמצאת אצל נהג היא כזו אשר פירושה שנהג בשכרות - וכך לטעמי ובכל הכבוד במקרה דנן, כפי שנותח בהכרעת הדין - המסר צריך להיות ברור הן כלפי הנאשם והן כלפי הציבור.

ניכר בעיני עם כל הכבוד והערכה כי חלק גדול מטיעוניו של הסניגור המלומד לעונש, מקומם בפני ערכאת ערעור, שכן מצאתי אני  כי נאשם זה אכן ביצע את העבירה שיוחסה לו והדברים מנומקים בהכרעת הדין.

משכך מצאתי, ומשמדובר  במעשה של נהיגה בשכרות המשמעות היא  שנדרשת ענישה מתאימה ואם סבור הסניגור כי אכן ראוי למצות את הדין עם נהגים שיכורים, הרי שאני שותף לדעתו.

במסגרת מכלול שיקולי הענישה, לא אוכל לזקוף לזכותו של נאשם זה, לקיחת אחריות, הודאה וחיסכון בזמן שיפוטי ומשטרתי.

אין מדובר באדם אשר  הניח את ידו על לוח ליבו והכיר בכשלונו ובטעותו במובן זה  לא אוכל להתחשב בנאשם במסגרת מכלול שיקולי הענישה כאמור.

מעיון בגליון הרשעותיו הקודמות של הנאשם אשר הוגש לי כעת עולה כי בוותק נהיגה לא רב במיוחד צבר הנאשם  12 הרשעות קודמות בתעבורה, אשר חלקן בעלות אופי בטיחותי ובפרט מן העת האחרונה יחסית, וכוונתי לשני אירועים של שימוש בטלפון נייד שלא כדין אגב נהיגה, וכן לאי ציות לתמרור עצור בצומת.

אינני רואה כל נסיבה אשר תצדיק בנסיבות אלה סטיה לקולא מפסילת המינימום אשר עליה הורה במפורש המחוקק ולמעשה רואה אני  אף סיבה  להעביר לנאשם זה מסר מעט יותר מכביד לנוכח תמונת עברו התעבורתי מן העת האחרונה והצורך לסייע בידו להפנים את חומרת המעשה בליל האירוע נשוא  האירוע שבפני.

אתחשב עם זאת בנאשם ואורה גם על קיזוז הפסילה המנהלית שריצה מהפסילה בפועל אשר עומד אני להטיל.

התחשבות נוספת לנאשם זה תעשה ואף בשים לב לעתירת התובע לחתימה על התחייבות כספית להבדיל מרכיב של מאסר על תנאי בכך שאכן  הסתפק בהתחייבות כספית .

לאחר כל אלה, אני סבור כי האיזון הראוי בענישה באשר לנאשם זה שבפני ולנוכח כל הדברים אשר פורטו לעיל, מכתיב את העונשים הבאים אשר עליהם אני מורה:

1.         קנס כספי בסך   1,800 ש"ח.

2.         פסילת רשיון הנהיגה לתקופה של 26 חודשים בפועל, מתוכם אני מורה על ניכוי 30 ימי הפסילה המנהלית שריצה בסמוך לאחר האירוע.

3.         פסילת רשיון הנהיגה לתקופה של 6 חודשים, וזאת על תנאי למשך שלוש שנים .

4.         הנאשם גם יחתום על התחייבות כספית בסך 8000 ש"ח שלא יעבור בשלושת השנים הקרובות עבירה של נהיגה בשכרות, או תחת השפעת משקאות משכרים או נהיגה בזמן פסילה.